יענקלה מגשים חלום

 

בשנת 2007  קיבלתי משר הרווחה של מדינת ישראל תעודת "אזרח ותיק ". אמרו לי שהתעודה "שווה המון" : 50% הנחה בתיאטרון ובבתי קולנוע. וכרטיס "חודשי חופשי" לנסיעות בתחבורה הציבורית ועוד… מיד עדכנתי את דמי המנוי בבית ליסין ותחבתי את התעודה אל תוך אחד הכיסים של ארנקי התפוח , כי מה לי ולתחבורה הציבורית כשאני עדיין נוהג ב"רכב צמוד" מטעם מעסיקי הנדיב.
שנה לאחר מכן השתחררתי מהמעמד של אדם העובד לפרנסתו
(יש המגדירים עצמם באופן מוזר: פנסיונר או גמלאי ).
בעודי מאפסן אי שם במסגרת חיי את התארים האקדמאים בחשבונאות וניהול מערכות מידע, גיליתי להפתעתי שרכב וגם דלק עולים כסף רב שלא לדבר על נסיעות לחו"ל וסופי שבוע בארץ על חשבון המעסיק שחלפו ופסו מעולמי.  אז איך זה שבכל זאת אני מהלך היום מרחף מאושר בעולמנו ? ניחשתם נכון- כי הגשמתי חלום !

"הגשמת חלום"

הנו מטבע לשון כה שחוקה שטרם ואספר לכם את סיפור ההגשמה שלי כדאי שנברר את משמעותה לפי תפישתי.

"עולם החלומות" נתפש אצלי כחנות ענקית ליצירת מציאות. בחנות הזו לעולם לא קיים "לעולם לא" .
במשך 66 שנותיי טרם שקיבלתי את תעודת "אזרח ותיק" שייטתי בבטחה במסלול הפרנסה והקרירה. מעולם לא התעשרתי, אך מעולם גם לא ידעתי מחסור לי ולסמוכים אל שולחני. הכול היה שיגרתי אך נעים עם המון שמחת חיים.
ביום שפרשתי מהעבודה שאלו אותי חברים ובני משפחה : יענקלה, מה אתה הולך לעשות ? תשובתי הייתה : לכתוב ספרי ילדים !
חשוב מאד שהשאלה נשאלה , כי בתשובה היה טמון אחד הסודות של "הגשמת חלום " : "הבקשה ".
דבר שחשוב ללמד מגיל אפס לעשותו: "לבקש" (להבדיל מ"לדרוש"), אך למרבית הצער אנו שוכחים לרב לעשותו.
ממי ביקשתי? מעצמי!
מה בעצם עשיתי?
  שלחתי  מסר ליקום: "אני רוצה לכתוב ספרי ילדים ,אני ראוי לכך, אני מוכן ופתוח לעשות זאת " ומכאן חלה עלי חובת ההוכחה – העשייה.
מכאן צריך היה שיהיו לי הסבלנות וההתמדה שהם המרכיבים החיוניים בעוגת ההגשמה.
ומעשה שהיה כך היה :
ב- 19.1.2001 נולדה נכדתי הבכורה תמר.
ביום שמח זה התחייבתי לעצמי   להיות " סבא מיוחד " שיעניק לנכדיו שעות איכות :
סבא שיגרה  תמיד את דמיונם ויחלום ביחד איתם בהקיץ.
סבא שישלהב  תמיד את סקרנותם.
סבא שידבר איתם תמיד בגובה העיניים.

* מיום שתמר הגיעה ל"גיל האיסוף" ( מהגן… ) לפחות פעם בשבוע ובמשך שנים שייטנו  תמר ואני במכוניתי בדרך מרמת השרון לד"ר לק ביפו.
ולמה דווקא ביפו? מה, אין ד"ר לק ברמת השרון ? זהו שיש, אבל כשנוסעים מרמת השרון ליפו הדרך ארוכה ויש המון זמן להפליג אל מחוזות הדמיון ולערבב מציאות בדמיון. וכך מצאנו את עצמנו, תמר ואני, מנסים לעקוב אחרי מסלולו הפתלתל של "הבלתי  נראה" הקופץ מרמזור לרמזור כדי להחליף את האורות בזמן, או מחפשים בשמיים "עננים שדומים ל…". הכי כיף היו העננים כי לשמיים פנים רבות המשתנות במהלך עונות השנה ושעות היממה: בהירים, מעוננים, סוערים.

מה יש שם מאחורי העננים ?חיפשנו ביחד. דמיינו ביחד שיש שם  ממלכות מלאות ביצורים שונים ומשונים שכלל לא דומים לילדים שעל פני כדור הארץ, אבל מרגישים כמוהם, לעיתים שמחים, לעיתים עצובים ותמיד אוהבים לשחק עם חברים. שאלנו את עצמנו האם יתכן שבממלכות העננים מתרחשים כל הדברים המשונים והמוזרים שהילדים רואים בלילות כשהם חולמים? האם לא בשל כך העננים לובשים ופושטים צורה, עולים ויורדים ושטים לכל הכיוונים ?

ביום שהתיישבתי לכתוב ספרי ילדים אך טבעי היה הדבר ששלוש דמויות קסומות, פרי דמיוני הקודח: "בוסיק" הנסיך השמח שפניו שפתיים , ""גוגול " הנסיך העצוב שפניו משקפיים וד"ר עננה שכולו עננים, יקפצו מעולם הדמיון של תמר ושלי ויקבלו דמות וצורה כדמויות מאוירות שמאז הסרט "אי.טי חבר מכוכב אחר" לא נראו כמותן ואשר סביבן רקמתי את עלילות ספריי הטרילוגיה "מסעות בשמים".
הערך המוסף החברתי שמעניקים ספרי הטרילוגיה: חינוך ילדים החל מהגיל הרך למנהיגות בכבישים.
במפגשי "שעת סיפור" שאני מקיים בגני חובה ובבתי ספר יסודיים לתלמידות ותלמידי שכבות א', ב', ג'), הילדה והילד מונחים על ידי לחוות את חווית הנהיגה מאחורי כתף הנהג/ת ולהסתכל על המתרחש בכביש בעיניים של נהג/ת. כך נצרבים הרגלי הנהיגה הנכונים בתת מודע שלהם ובבא השנים שלאחר מכן יבואו לידי ביטוי באופן אוטומטי כנהגת וכנהג ישרי דרך.

* ב- 2.2.2002 נולדה נכדתי השנייה אורי.
כשהייתה בת תשע, שאלה אותי:  "סבא, מתי תכתוב ספר חדש?",
השבתי לה שאין אני פותח בכתיבת ספר טרם שייקוד במוחי רעיון מכונן בעל ערך מוסף חברתי.
"אז בואי נחפש ביחד" שחתי לה.
אורי (אחת משש נכדותיי ושני נכדיי) ציירת מחוננת, ישבה לה, כהרגלה, על השטיח וציירה כשסביבה פזורים באי סדר של אומנים פזורי נפש עשרות עפרונות צבעוניים ועשרות דפי נייר שהובילו לדף הציור המוגמר.
השונות של העפרונות זה מזה באורך, בעובי ובצבע והיכולת לייצר מהם בסופו של תהליך דף ציור הרמוני, הבליחו במוחי רעיון: "מה דעתך אורי שנכתוב על כוכב העפרונות שבו גרים עפרונות שונים המתנהגים כמו החברות והחברים שלך בבית הספר?"
אורי השיבה ללא היסוס: "סבא, זה מדליק, אבל שבסוף כולם יהיו חברים…"
יצאנו שנינו במחול תוך חיבוקים ונשיקות ומיד יצאתי למסע בן קרוב לשנתיים לחפש את "הכוכב הירוק".
בספר אני מציג 12 טיפוסים שונים של ילדים, כל אחד דמוי עפרון מיוחד השונה מהאחרים. על כל ילדה/עפרונה  וילד/עפרון מספרים החברה והחבר הטוב שלהם, תוך כדי היפוך נקודת התורפה שבאופיים לנקודת חוזק. מכאן והלאה כולם בשלים לעלות על שביל ההרמוניה ולומדים לקבל החלטות באופן דמוקרטי.
הערך המוסף החברתי שמעניק הספר: "קבלת האחר/האחר הוא אני", אותו אני מציג בבתי ספר יסודיים במפגשי "שעת סיפור" לשכבות ג', ד', ה', ו'.
באפריל 2015 העניק מכון אדלר את  "תו תוכן" היוקרתי מטעמו לספר.

*
שנים לאחר מכן, במסגרת לימודיי ב"מכון אבשלום" לידיעת הארץ, בקורס שעסק בגלובליזציה, עמדתי אל מול קיר הזכוכית הענק במפעל "אינטל" בקרית מלאכי, נפעם מהרובוטיקה המדהימה שהתחוללה  בחדר הלבן שנראה כאילו נלקחה מסרטי מדע בדיוני. באותה מסגרת למדנו במכון על ממדי השמנת היתר בקרב ילדי העולם עקב תזונה לא נכונה דווקא ובמיוחד (מי היה מאמין) בסין, דבר שהשפיע על מחירי הקקאו בשוק הסחורות העולמי.
חשבתי שיהיה מרתק לכתוב ספר ילדים שינחה ל"גוף בריא לנפש בריאה, כיצד למנוע השמנת יתר בקרב ילדים" ודרך אגב  יגע בדרך חיובית בחשש הקמאי של בני האנוש שבוא יבוא יום בו הרובוטים ישתלטו על עולמנו.
כך נולד הספר החמישי "P.T   והכוכב הקפוא".

כתיבתי הושפעה רבות מיהודה הלוי ומאברהם שלונסקי. ינקתי משפתם העשירה ומהחריזה המדהימה שלהם.
משכך שילבתי בספריי חריזה עם פרוזה:
את שלושת ספריי הטרילוגיה "מסעות בשמיים" כתבתי בחריזה בלבד
בספר הרביעי "הכוכב הירוק, האגדה על רפובליקת העפרונות" שילבתי בין חריזה לפרוזה.
את הספר החמישי "P.T והכוכב הקפוא" כתבתי כפרוזה בלבד.
כול ספריי אלה תורגמו לאנגלית ומופיעים בספריית "אמזון" הגדולה שבספריות תבל.

את ספר הביכורים שלי "מסעות בוסיק, נסיך העננים הלבנים", הראשון בטרילוגיה, הענקתי כתשורה לכבוד נשיא המדינה ז"ל מר שמעון פרס הידוע כאיש ספר. מכתב ההוקרה שזכיתי לקבל ממנו (לצפייה קליק כאן) היה כרוח גבית במפרשיי דרכי כסופר ילדים

אם כל אלה אינם הגשמת חלום, אז מה זה הגשמת חלום ?

דילוג לתוכן